שבח סרק

שבח סרק:
למה "כל הכבוד" לא תמיד כל כך טוב?

 

כל הכבוד!!! הצלחתם לקרוא את הכותרת! 

 

אז… 

 

איך הרגשתם אחרי שקראתם את המשפט האחרון? 

 

האם באמת הרגשתם שכל הכבוד מגיע לכם? או שהרגשתם קצת מטופשים ??

 

     או בעברית שבח סרק/שיבוח יתר  Over praising 

 

 היא תופעה אשר קורית כל יום בגני משחקים, בגני ילדים אצל הסבתות ובכל מקום שבו נמצאים ילדים.

 

רבים מאיתנו זורקים את המחמאות (שיפוטים) האלה באופן אוטומטי, הרבה מחקרים ומאמרים חדשים מייעצים לנו כנגד שימוש בעונשים למינהם מ"פליק" קטן ועד ישיבה בחדר/ בפינה, לפעמים אנחנו גם מתבקשים לחשוב מחדש על שימוש במדבקות או שיחוד בעזרת ממתקים (אם תהיה ילד טוב תקבל שוקולד). אבל תצטרכו לחפש הרבה בשביל למצוא מישהו שאומר משהו רע על השימוש בעודף חיזוקים חיובים

 

בואו לא נתבלבל

הנקודה כאן היא לא האם להשתמש בחיזוקים חיובים או בחשיבות שלהם בתמיכה ועידוד ילדים. כמובן שאנו צריכים לתת להם חיזוקים חיוביים, לאהוב אותם, לחבק אותם ולעזור להם להרגיש טוב לגבי עצמם. 

שיבוח יתר הוא משהו אחר לגמרי 

 

ברור שלא כל שיבוח הוא טקטיקה מחושבת שלנו לשלוט ולגרום לילדים להתנהג בצורה מסויימת

אבל אולי חלק מהשיבוחים הם כאלה?

 

בואו נניח שאנו נותנים שיבוח (חיזוק חיובי) לילד בן שלוש שאוכל בלי להתלכלך (כל הכבוד! איך אתה אוכל נקי!!)

או לילד בן חמש שניקה אחריו את הצלחת אחרי הארוחה, מי "מרוויח" מהסיפור הזה? יכול להיות שזה פחות קשור לצורך הרגשי שלהם ויותר לנוחות שלנו? יכול להיות שאנחנו ממתיקים את הגלולה המרה? ומנסים להכתיב התנהגות על ידי אישור שלנו?

 

הסיבה ששיבוח יכול לעבוד בטווח הקצר היא שילדים צעירים, מאוד רוצים את האישור שלנו, 

זאת האחריות שלנו לא לנצל את התלות הזו בנו, לנוחות שלנו.

ילדים גם יכולים להרגיש שאנחנו עושים עליהם מניפולציה, אפילו אם הם לא ממש יודעים להסביר את זה

 

עונשים ופרסים הם דרך אחת לגרום לילדים להתנהג בדרך שאנחנו רוצים, יכול מאוד להיות שהם עובדים (לפחות בטווח הקצר) אבל האם הם גורמים לילד להיות בן אדם יותר מתחשב?

 

כאשר אני נותנים גביע על השתתפות ומדליה לכל אחד אנחנו יוצרים אצל הילדים ציפייה שהעולם יתנהג ככה גם כשיגדלו. העולם האמיתי לא עובד ככה וזה יכול ליצור תסכול 

איך מרגיש הילד שהגיע ראשון בתחרות כשכל שאר הילדים גם קיבלו גביע?  

 "בכל מלחמה טמון יסוד של תחרותיות" – מריה מונטסורי

כל פעם שאנחנו אומרים "כל הכבוד" אנחנו בעצם אומרים לילד איך להרגיש. לילדים מגיע להרגיש גאווה במה שהם עושים ולהנות מההישגים שלהם בעצמם, אל תקחו להם את זה

שיפוטיות מחופשת למחמאה

ברור שיש זמנים ומקרים שההערכה שלנו היא מתאימה וההדרכה שלנו נדרשת, במיוחד עם ילדי הגן, אבל זרם בלתי פוסק של שיפוטיות והערכה לא מועיל להתפתחות הילד

ממש חבל שעדיין לא הבנו ש"כל הכבוד" זה בדיוק אותו דבר כמו "איזה גרוע"

מה שהכי מציק בשיפוט החיובי הזה, זה שזה שיפוט, ואנשים (וגם ילדים) לא אוהבים ששופטים אותם.

 

הרגעים האלה כשילד מצליח משהו לבד בפעם הראשונה או מצליח להשתפר במשהו הם רגעי חסד. אני מנסה להתאפק ולא להגיד "כל הכבוד" בכדי לא לדלל את השמחה שלו מההצלחה, 

אני רוצה שהילד יסיים משימה שהוא הציב לעצמו או שקיבל על עצמו יגיד "הצלחתי!!" ולא שיסתכל עליי אחרי כל משימה בחוסר ודאות ויגיד "הצלחתי?" אני רוצה שהוא יחלוק איתי את ההצלחה שלו. 

 

כאשר המטרה היא לקבל את הגלידה/מדבקה/"כל הכבוד" אז העניין בציור, קריאה, וכו' פוחת.

 

רוב הילדים הם ממוצעים.. כמו רוב המבוגרים יש דברים שבהם אנחנו ממש טובים, יש דברים שבהם אנחנו ממש גרועים ויש דברים שאנחנו ממוצעים בהם.

כאשר אנחנו כל הזמן משבחים את הילדים שלנו אנחנו מציבים את הרף נורא גבוה וכשהם מגיעים לעולם האמיתי שם בחוץ ומישהו מעריך אותם כמו שהם באמת זה יכול נורא לאכזב כי הם לא באמת "הכי הכי מוכשרים" כמו שסיפרו להם כל החיים..

 

אני חושב שאנחנו תמיד צריכים להראות חום ואהבה ללא תנאים

"אני אוהב אותך כמו שאתה" (ולא בגלל ההשגים שלך )

זה לא אומר שכל מה שאתה עושה הוא בסדר או לטעמי, אבל אני אוהב אותך ללא קשר לאיך שאתה מתנהג.

 

שיבוח הרבה פעמים מגיע מהצורך של המבוגר ולא מהצורך של הילד.

 

מחקרים רבים מראים לנו שהרבה פעמים שיבוח מפריע לילדים (בעיקר לריכוז )במקום לתת להם הרגשה טובה.

 

איך נמנעים משיפוטיות?

הנה שלוש דרכים פשוטות להפחית את השיפוטיות ולעודד ילדים בצורה בריאה:

1. להימנע משיפוט: לפעמים, עדיף פשוט לא לומר דבר. תנו לילד ליהנות מהעשייה ומההצלחה שלו בעצמו.
2. לתאר במקום לשפוט: במקום "כל הכבוד," נסו לומר: "אני רואה שהשקעת המון בציור הזה. יש כאן המון פרטים."
3. לשאול שאלות פתוחות:  "איך זה מרגיש לך כשאת עוזרת לאחותך הקטנה לסדר את הצעצועים?" או "איך הרגשת כשסיימת לצייר?" או "מה היה הכי כיף בתהליך?"

 

קראתם יפה!  כל הכבוד ! !  אני מאוד גאה בכם 🙂

 

*( או יותר נכון "איך זה מרגיש לכם אחרי שהצלחתם לקרוא"?) 

 

**הכתבה מתייחסת לילדים בגיל הרך