הוא אף פעם לא מקשיב לי, רק לאמא שלו.

וכל בכי קטן זה רק אמא ואמא.

ואני מנסה לבקש יפה אבל כלום,

הילד בשלו, מסרב לי כל הזמן,

לא עושה מה שאני מבקש ממנו.

נמאס לי "

 

זה מונולוג קצר של אבא לילד בן 4, שהיה אצלי בקליניקה.

התסכול יצא ממנו בבת אחת באיזו פגישה,

וכל הכאב הונח שם על השולחן.

 

"תגיד, כמה אתה אוהב את הילד שלך?" שאלתי אותו.

"מאוד ,אני אוהב אותו מאוד." הוא ענה.

 

וכששאלתי אותו על היחסים עם הילד שלו,

הוא סיפר שהוא לוקח אותו לחוגים,

מבלים יחד בשבת כל המשפחה

ולפעמים אני משחק אתו קצת.

 

ואז סיפרתי לו שהוא אבא טוב שהוא עם הילד שלו,

משתדל להשקיע בו, מתפעל מה שצריך בשבילו.

והוספתי שהוא יכול להיות אבא טוב יותר אם

הוא יתעניין בילד שלו, ישאל אותו לשלומו באמת,

ינהל אתו שיחות.

 

וכששאלתי אם הוא פעם ישב עם הבן שלו בבית קפה,

רק שניהם בארבע עיניים, הוא ענה שלא.

 

אז הצעתי לו לקחת את הבן שלו בין חוג לחוג

לבית קפה.

כל אחד יזמין משהו

והם יסתכלו זה על זה.

 

"על מה נדבר?" הוא שאל.

"תדברו על מה שייצא לכם.

השיחה תתחיל, תן לזה לקרות." עניתי .

 

האבא חזר אליי לקליניקה אחרי שבועיים

עם חיוך וסיפר שזה נהפך למנהג.

הילד מזמין מיץ תפוזים וקרואסון והוא שותה אספרסו ארוך.

והם מדברים.

הילד מספר לו על הגן, על חברים ועל מה שמעניין בעולם כמו חלל.

והאבא סיפר לבן שלו על העבודה שלו ועל החברים שלו שם.

 

ומאז הם נפגשים בבית הקפה, מדברים ,

בין מקלחות ,הרדמות, ארוחות וחוגים.

 

והילד והאבא,

הם כבר חברים טובים

ושניהם הרבה יותר קשובים זה לזה.

 

נסו את זה בבית.

גם אמא וגם אבא.

חפשו את בית הקפה הקרוב למקום מגוריכם

ועשו לכם מנהג,

 פגישה עם היקר לכם מכל.

זה עושה פלאים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *